<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ב</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
ראובן שמוציא בגדים באמנה מן הגוי וערבו שמעון ונתן ראובן המעו' לשמעון שיתנם לגוי ושכח' הגוי חוזרין לראובן ואינו יכול שמעון לומר כבר זכיתי לגוי וגם אינו יכול לעכבם מטעם שערבו כי כבר נעשה לו ערב מתחלה בלא משכון וגם אינו יכול לומר אקד' השם ואחזרנו לגוי כי יקדש השם בשלו כך פשוט וכתב רבינו מאיר בתשובה קמא. ראובן שהיה חייב מעות לגוי והיה הולך חוץ לעיר והניחם לשמעון שיפרע לגוי ושכחם הגוי אם השכח' ודאית ששכחם הגוי אי פקח ראובן יכול לטעון ולומר שמא לא שכחם ולמחר יתבעם ממני והילכך שורת הדין שיחזיר לראובן כך כתב רבינו אפרים בתשובה קמא. כתב הרשב"א בתשובה גוי שהפקיד מטלטלין של ישראל ונתנם בשטר לישראל אחר שקנאם הנפקד דגוי כיון שכתב שטר נסתלק והרי הן כמדבר כמו שכתבתי למעלה דכל הקודם בהן זכה בהן וישראל אינו קונה מטלטלין בשטר. עד אחד שהעיד בדיני אומות העולם כנגד ישר' משמתין אותו ודוקא כשהגוי תובע וישראל כופר או אומר פרעתי שהיה נפטר הישראל בשבועתו ובשביל זה שהעיד יוציאו ממנו אבל אם ישראל תובע וגוי כופר או טוען פרעתי מותר ושנים עדי' בין כך ובין כך מעידים וכל זה בכפרים או כשעושין אונס להוציא ממון על פי עד אחד אבל אם אין מוציא ממון על פי עד אחד כי אם לחייבו שבועה כמו בדיננו מעיד אפילו אח' ואם ייחד אותו לעד בין כך ובין כך מעיד אפילו אחד שיהיה בזה אם לא יעיד חלול השם וכמו כן בזמן הזה שיש חוק מהמלך שלא יגבו מישראל אם לא בעדות ישראל מעיד אפילו אחד ויהודי חשוב שמאמינים אותם כשנים הוא בעיא ולא איפשיטא הילכך מעיד קמא. אין שליחות לגוי לא שיהיה הוא שליח ולא משלח ואין זכייה לגוי שיזכה אחר בעבורו ולא הוא בעבו' אחר כי הא בהא תלי' כי זכייה מתורת שליחות אתרבאי קמא.
